משה גרנות
גם להדיוטות
על ספרו של עו”ד בני דון-יחייא
“תורת דיני המשחה – המדריך השימושי לנישואין, גירושין, זוגיות ומשפחה”
כנרת-זמורה, 2022, 621 עמ’
פורסם באתר: “חדשות בן עזר”
לאחרונה רכשתי טלפון חכם חדש, וחברת הטלפונים הפגיזה אותי עם חוזה ארוך כאורך הגלות, הכתוב בשפה שלא רק מלאכי השרת לא נזקקים לה, אלא גם מביני דבר עלולים להישאר פעורי פה לנוכח הלשון הנקוטה בו, בוודאי הדיוט כמוני בתחום החוק והמשפט. ניסיתי לקרוא, אבל אחרי הפסקה השלישית התייאשתי, והחלטתי להניח שבוודאי החברה מנסה בכתב חרטומים זה להגן על עצמה, ולא עליי, כצפוי!
והנה, הגיע לידי הספר “תורת דיני המשפחה” (הספר הארבעה-עשר של עו”ד בני דון-יחייא), ואני ממש בלעתי את הכתוב – הכול מובן בשפת בני אדם מן היישוב, ותמהתי: האם משפטנים מסוגלים לדבר ולכתוב כדי שלקוחותיהם יבינו? מסתבר שאם משתדלים – אפשר.
“פתח דבר” של ספרנו חובר על ידי כבוד השופט אליקים רובינשטיין, שופט בית הדין העליון בדימוס, ובו המלצה חמה לספר ולמחברו, אחריו מופיע תוכן עניינים “מקוצר” לעצלנים, ותוכן עניינים מפורט. בתחום האפאראט אזכיר גם שבסוף הספר מופיעים פסקי הדין הרלוונטיים בנושאים הנידונים.
אין טעם ואין אפשרות לנסות לפרט את הנושאים המטופלים בלשון שווה לכל נפש בספר זה. אזכיר ברשימה זאת נושאים שמשכו במיוחד את תשומת ליבי: מסתבר שבעניין הלהט”ב החוק בישראל נוהג כבמתוקנות שבמדינות העולם: להט”ב רשאים לאמץ ילד (עמ’ 62), הם רשאים להסכם הורות (עמ’ 239), הם זכאים למעמד של “ידועים בציבור” (עמ’ 314), וכשנולד לזוג להט”ב בן מזרעו של אחד מהם – בן זוגו השני הוא הורה לכל דבר, למרות שאיננו הורה ביולוגי (עמ’ 548). בהקשר זה אזכיר שבן זוג לנישואין אינו חייב לחשוף את נטיותיו המיניות, וזה לא ייחשב לו הפרת חובה של תום לב (עמ’ 174-173).
כידוע, מוסלמי רשאי לגרש אישה בקלות, אבל חוק המדינה רואה כאן גירושין בעל כורחה של האישה, ועל כן ניתן לתבוע נזיקין מהבעל (עמ’ 176).
לעומת זאת, נדהמתי להיווכח ששופט יכול לחייב חיסון ילדים למרות התנגדות ההורים (עמ’ 82), בעיקר נראה הדבר מוזר, אם לא יותר מכך, לנוכח הפיאסקו של החיסונים נגד קורונה, אשר ממש לא הועילו למנוע מחלה, ולעומת זאת, גרמו לתופעות לוואי מטרידות.
נדהמתי לקרוא שבארצנו הקטנטונת, שבה ציבור נוצרי זעיר, קיימות 9 עדות נפרדות! (עמ’ 146). מי שעורך חתונה של קטינים עובר עבירה פלילית, שדינה מאסר וקנס (עמ’ 149), והרי גלוי לכול שלמשל ביבנאל מקיימת עדה חרדית נישואי קטינים לעיני כול, ואיש לא נתבע על כך לדין.
כידוע, האזנות סתר הן אסורות בדין. מסתבר שכניסה למחשב של בן זוג נחשבת להאזנת סתר, והיא אסורה (עמ’ 183). בהקשר הזה נפסק שלא ניתן להשתמש בחומר המושג תוך פגיעה בפרטיות.
הספר מביא דוגמה של בעל שצילם את אשתו בעת ניאוף, והצילום לא הותר משום פגיעה בפרטיות (עמ’ 190). לי נראית הפסיקה הזאת מוזרה, וכי איך יכול הבעל להוכיח בדרך אחרת את מעשיה של אשתו? איך הורים יכולים להוכיח התעללות בילדיהם בפעוטונים ובגנים – בלי מצלמות מוסתרות? לעומת זאת, קראתי בספר על בעל שהתקין מצלמה נסתרת כדי להוכיח שאשתו מעלילה עליו אלימות, והוא יצא זכאי מעוולת פגיעה בפרטיות (עמ’ 93).
התפלאתי מכך שהנזקקים לתרומת ביציות אינם יכולים להעניק תרומה כספית לתורמת, ורק המדינה מתגמלת אותה (עמ’ 293-292), לא נראה לי סביר שתורמת תהיה תלויה ברצונה הטוב של המדינה. בשל גילי המתקדם קראתי בעיון את הפרק על ייפוי כוח מתמשך, הכתוב, כמו כל הספר, בלשון פשוטה ומובנת גם להדיוטות (עמ’ 344-340).
מסתבר שהמאבק הפמיניסטי גורם גם להפסד לנשים, כי בניגוד למקובל בעבר במשפט העברי, כשמשמורת הילד אצל הבעל, הוא רשאי לתבוע מזונות מאשתו (עמ’ 411). לעומת זאת, הטענה החוזרת ומושמעת על “גניבת זרע” אינה פוטרת את זכות הילד לתבוע מזונות מהאב בעל כורחו (עמ’ 441). המשפט העברי מעניק חסות לאישה – לא ניתן לקבוע צו הגבלה כנגדה (שמשמעו כמעט חרם חברתי) אלא באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול (עמ’ 553). וכן, אישה יכולה להצהיר שבעלה מאוס עליה (עמ’ 572).
לדעתי, צודקת מאוד הפסיקה שקריירה ומוניטין ראויים לבוא בחשבון איזון המשאבים של בני זוג הנפרדים (עמ’ 508). על הרוב האישה רתוקה לבית בהריונות, לידות, אחזקת הבית, גידול הילדים, ובזמן זה הבעל מתקדם בתארים ובמוניטין, והצדק דורש שבמקרה של פירוד הישגים אלה יהיו מכומתים באיזון המשאבים.
הפוליגמיה (“ריבוי נישואין”) אסורה במדינת ישראל (עמ’ 563), אבל היא קיימת בעיקר אצל הבדווים בדרום העוקפים את החוק בכך שהם נושאים כדין אישה אחת, ואת השאר (בעיקר נשים פלסטיניות) הם נושאים באופן מחתרתי באמצעות איש דת.
הבנתי מהספר כי למרות הכפילות בין בית המשפט למשפחה ובית הדין הרבני – כמעט שאין התנגשות בין השניים, ובית המשפט העליון מתערב לעיתים רחוקות, למשל בזכות האישה לשוויון (עמ’ 255). אבל הפסיקות של בית הדין הרבני מעוררות לא פעם תהייה למי שמאמין כי אנחנו חיים במדינה נאורה. הרי מספר דוגמאות:
בעל שהסכים לגט, לא מרצונו, אלא מחשש שיצטרך לשלם פיצויים לאשתו, הגט שלו הוא “גט מעושה”, והאישה למעשה אסורה לגבר אחר (עמ’ 165). לדעתי מדובר בעוול קשה כלפי האישה.
בעל מזרחי רשאי לשאת אישה שנייה באישור בית הדין, אם אשתו סרבנית גט, ואילו בעל אשכנזי יכול לקבל את הרשות הזאת רק לאחר חתימה של מאה רבנים (בעקבות “חרם דרבנו גרשום”, שאינו חל על יוצאי ארצות האסלאם).
אם אישה מסרבת להתגרש, גם גבר אשכנזי רשאי לשאת אישה שנייה ללא חתימת מאה רבנים, אבל כידוע, שולי רנד נשא את צופית גרנט רק לאחר חתימת המאה הנ”ל.
הייבום והחליצה הם נושאים ארכאיים שבית הדין הרבני חייב לכפות אותם. החליצה היא טקס משפיל הכרוך ביריקה על הרצפה כנגד האומלל שאין לו זכות שלא להינשא לגיסתו לאחר מות בעלה שהוא אחיו. היבם המסרב לחליצה מחויב במזונות האלמנה, ואף מאוים במאסר (עמ’ 335).
גם כל נושא הכתובה הוא עניין ארכאי. את הסכום שמבטיח החתן בכתובה משמיעים בקול רם בנוכחות קהל בחתונה, וזה מחייב את הבעל, גם כאשר הוא מצהיר שנקט בסכום גדול “כדי לעשות רושם” (עמ’ 369-368). בהקשר לפסיקה לביטול הכתובה המשפט העברי מצביע גם על סיטואציות די מוזרות, כגון לבוש לא צנוע, אי הקפדה של האישה לבשל ולנהל את משק הבית, אם נתנה לבעל השומר כשרות מזון טרף וכד’ (עמ’ 403-402).
גם נושא הממזרות איננו “מתעכל” במעיו של אדם מודרני – הרי כל מי שנולד הוא ראוי להיוולד וראוי לשוויון, מה חשוב לחוק אם הוריו נאפו? לפי הדין העברי ממזר לא ייכלל בקהל ישראל אפילו דור עשירי, ואם הוא מבקש להתחתן, הוא יהיה חייב לשאת ממזרת או גויה. באיזו מדינה נאורה יש חוק כזה? רווח לי לקרוא שהדין העברי מכיר בילד שנולד מהפרייה מלאכותית (לא מזרע האב) כילד חוקי, ולא כממזר (עמ’ 462).
לחוקים המוזרים, שאינם מתיישבים עם החשיבה המודרנית, אפשר לצרף את איסור נישואי כהן עם גרושה (עמ’ 503), כביכול, אנחנו אמורים לצפות יום יום שתתחדש עבודת האל במקדש, ושחס וחלילה לא תהיה סטייה ממצוות התורה בדבר איסורי יחסי אישות של הכוהנים. נישואים כאלה הם בלתי אפשריים בישראל, והמבקשים לקיימם נאלצים להתחתן בחו”ל. כנ”ל לגבי מנועי חיתון כמו ממזרים או המבקשים לשאת בן/בת דת אחרת. בשום מדינה נאורה אין איסורים כאלה.
הספר ערוך בסדר אלף-בית, לכן “אבהות”, “אימוץ” ו”גירושין” יקדימו את “נישואין אזרחיים” במאות עמודים, אבל זה באמת מקל על ההתמצאות בים הידע שהספר הזה מציע לקורא. אני מרשה לעצמי להעיר כי היה חסר לי עמוד עם ביאור ראשי התיבות, ולא הייתי מסתפק בביאור פרטני.
הבאתי כאן רק טעימות אחדות מתוך ים המידע המובא בספר זה בשפה שווה לכל נפש – ספר מועיל, הדוגמאות של פסקי הדין מרתקות, והכול מוגש למשתמש בשפה שגם הדיוטות בתחום החוק והמשפט יכולים להבין ולצאת נשכרים.
