עו"ד עמוס חריף 
 
לשון הרע באינטרנט
 
בתי-המשפט מתחילים להתמודד
עם התופעה המתרחבת של הוצאת דיבה באינטרנט
 
 
 אורית (שם בדוי) פנתה לאחרונה למשרדי לקבלת ייעוץ.  היא סיפרה כי זה מספר שבועות אלמוני - המכנה עצמו "הנזיר" - מכפיש את שמה באתרי אינטרנט שונים ומפיץ עליה כזבים מרושעים.
 
בשורת פרסומים שהופיעו ברשת ייחס לה "הנזיר" ביצוע מעילות בכספי חברה מסחרית גדולה שבה היא עובדת כחשבת, טען כי היא זייפה את תעודת הרישיון שלה כרואת חשבון וכי היא מהמרת כפייתית אשר בזמנה החופשי שולחת ידה בהימורים בלתי-חוקיים.
 
אורית סיפרה לי בקול בוכים, כי הממונים עליה בעבודה גילו בתחילה  אמפטיה כלפיה, אך מאז שהפרסומים פשטו בחברה כאש בשדה קוצים הם מפנים לה כתף קרה, והיא חוששת למשרתה.
 
מאחר ואורית נמנית על אלה ש"אין להם אויבים", כלשונה, היא חשדה מיד כי מדובר בבעלה שאיתו היא מצויה בסכסוך רב שנים עקוב דמעות ובעיצומם של הליכי גירושין מסובכים.
 
לדבריה, בעלה מבקש בדרך זו להרע לה מתוך יצר נקם ואף להפעיל עליה לחץ כדי שתגיע להסכמה על חלוקת הרכוש המשותף. היא ביקשה את עזרתי בנקיטת הליך משפטי שיביא לחשיפת פרטיו של המפרסם הבלתי-נודע, שלא התנזר מהשחרת פניה ברבים.  
 
מטרתה של אורית: לאמת את חשדה כי מדובר בבן זוגה לשעבר ובה בעת לאפשר לה להפריך את ההאשמות שהוטחו נגדה בפומבי.
סקרתי בפני אורית את המצב המשפטי השורר בנסיבות כגון אלה, המעסיקות יותר ויותר בני-זוג מסוכסכים.
 
הגולשים גם יוצרים מידע
 
רשת האינטרנט היא מקור בלתי-נדלה של מידע הפתוח ונגיש לציבור הרחב. בשנים האחרונות התווסף לאינטרנט מימד נוסף, הבא לביטוי בכך שהגולשים אינם עוד רק בגדר צרכני מידע, אלא גם אלה שיוצרים ומעצבים אותו ביד רמה.
 
ברשת מתנהל כיום, במסגרת אתרים רבים, שיח חופשי ומבוזר שבו משתתפים וגולשים מכל העולם יכולים להתבטא באופן עצמאי וישיר ולכתוב כל אשר בלבם כמעט ללא מגבלות צנזורה ועריכה. התנהלות זאת מתקיימת בפורומים, צ’טים או טוקבקים –  אותן תגובות המופיעות בשולי כתבות עיתונאיות וידיעות תוכן אחרות.
 
שימוש זה ברשת טומן בחובו סכנה לשמם של אנשים, ויכול להסב נזקים כבדים כאשר הכלי רב העוצמה הזה משמש לחיסול חשבונות בין צדדים יריבים.
 
הסכנה: פרסום תכנים אסורים ומזיקים
 
הגולשים אינם צריכים להזדהות בשמם האמיתי. הם יכולים לשמור על אנונימיות מלאה ולהציג את עצמם בעילום שם או תוך אימוץ זהויות וכינויים בדויים. בדרך זו הולכת ומתעצמת תופעת תקשורת ההמונים הדיגיטלית מזן ייחודי וחדשני.
 
לחופש הקיברנטי, המאפשר לגולשים להחליף דעות, רעיונות ומידע בזמן אמת, באנונימיות מוחלטת, יש קסם רב, אבל הוא עלול לעיתים לגבות מחיר יקר, שכן הטכנולוגיה ברשת מאפשרת פרסום תכנים אסורים ומזיקים.
 
אחד המקרים השכיחים מתרחש כאשר גולש כותב דברים המכילים דיבה ולשון הרע כלפי זולתו. הנפגע מעוניין להיפרע מהגולש בתביעה נזיקית בשל הפרה של חוק איסור לשון הרע וגרימת נזק לשמו הטוב.
 
במצב רגיל של פרסום דיבה באמצעי התקשורת המסורתיים -  עיתון, רדיו או טלוויזיה - הנפגע יודע מי הכותב או המפרסם. ואולם, במקרה זה הכותב מסתתר מאחורי מעטה האנונימיות, והנפגע אינו יודע את שמו ואת זהותו הממשית לצורך הגשת תביעה לפיצויים.
 
חיוב הספק לגלות את זהות הגולש
מהו הפתרון הקיים?
 
הנפגע רשאי לפנות לבית-המשפט ולבקש צו שיורה לספק שירותי הגישה לרשת -  החברה שנותנת שירותי חיבור לאינטרנט - לגלות את זהות הלקוח שלה, בעל המחשב שממנו נשלחו האמירות הפוגעניות.
 
בתי-המשפט עסקו באחרונה במקרים אחדים של בקשות מהסוג הזה. המקרה הבולט התעורר בפסק-הדין בפרשת פלונית נ’ בזק בינלאומי. בענין זה נכתבו דברי לשון הרע בטוקבקים באתר של חברי תנועת הליכוד בגנות מנהלת לשכה של שר בכיר באותם ימים. הופיעו בהם רמיזות והשמצות על מנהגיה המיניים ועל כך שהתינוקת שנולדה לה היא פרי יחסים אסורים עם השר.
 
פלונית פנתה לבית-המשפט בבקשה למתן צו כנגד ספקיות הגישה, שיחשוף את פרטי הגולשים שפירסמו את הדברים שלא בשמם, כדי שתוכל להגיש נגדם תביעת לשון הרע.
 
 
אין בישראל עדיין חוק בנושא
 
בישראל לא קיים חוק המסדיר את סוגיית השימוש באינטרנט ובפרט את חשיפת פרטי גולשים. בתי-המשפט עושים שימוש בהלכות שנקבעו בפסקי-הדין של בית-המשפט העליון לגבי פרסום לשון הרע באמצעי התקשורת האחרים לצורך הכרעה בסוגיית פרסום פוגעני באינטרנט. השופטים נותנים משקל נכבד למאפיין הייחודי של מדיום תקשורתי זה - האנונימיות.
 
השופטים עורכים בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו את האיזון הנכון והראוי שבין הערכים המתנגשים: מצד אחד, הזכות לשם טוב והגנה על פרטיות הנפגע. מצד שני, הזכות לחופש ביטוי ובפרט ביטוי אנונימי של הגולש.
 
בפסק-הדין בענין פלונית נעתר בית-המשפט לבקשה והורה לספקיות הגישה לגלות את זהות הגולשים. הוא קבע כי הדברים שיוחסו לפלונית הם דברי בלע משולחי רסן ומשוללי יסוד, שנכתבו מתוך כוונה לפגוע בה בזדון תוך ניצול חמור של יכולת האנונימיות שברשת.
 
זכותו של הנפגע לעומת חופש הביטוי
 
המבחן שהציב בית-המשפט לחשיפת פרטי הגולש הוא זה: כל אימת שיש חשש ממשי לביצוע עבירה פלילית של לשון הרע, ולא רק עוולה אזרחית, תוך פגיעה באינטרס ציבורי.
 
במקרה כזה תינתן עדיפות להגנה על שמו הטוב של הנפגע על פני חופש הביטוי של המפרסם וזכותו להיוותר "ללא שם".
 
ככלל ניתן לומר כי הפסיקה פתחה פתח להגשת תביעות לשון הרע בשל פרסומים באינטרנט, אם כי לא תיעתר לבקשות לחשיפת פרטי גולש כדבר שבשגרה.
 
 
המקרה של אורית, שבו פתחתי את הרשימה, חמור בנסיבותיו כיוון שמלבד הפגיעה בשמה הטוב ובתדמיתה עלולות להיות לפרסומים השלכות שליליות על עתידה המקצועי ולגרום לה נזקים כספיים ניכרים.
 
לאור המבחן הרווח כיום, בית-המשפט צפוי בהחלט להיעתר לבקשה ולהסיר את המסכה מעל פני "הנזיר" המסתורי וכך לסלול את דרכה של אורית להגשת תביעת פיצויים נגדו.
 
הלקח לכל מי שנפגע מהשתלחות נגדו באינטרנט: לעמוד על זכותו לשמירת שמו הטוב, לפנות ליעוץ משפטי ולנקוט בהליכים המשפטיים המתאימים.
 
עו"ד עמוס חריף הוא בעל משרד
המתמחה במשפט אזרחי-מסחרי.
 
לתגובות ושאלות: info@hariflaw.co.il
האתר:  www.hariflaw.co.il